לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ח׳:א׳

« לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ז׳:ז׳ לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ח׳:ג׳ »

מקור משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ח׳:א׳

1 הַנּוֹתֵן בֵּיצִים לְבַעַל הַתַּרְנְגוֹלִים לְהוֹשִׁיב הַתַּרְנְגוֹלִים עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ הָאֶפְרוֹחִים וִיגַדֵּל אוֹתָן בַּעַל הַתַּרְנְגוֹלִים וְיִהְיֶה הָרֶוַח בֵּינֵיהֶם צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ. וְכֵן הַשָּׁם עֲגָלִים וּסְיָחִים עַל הָרוֹעֶה לִהְיוֹת מִתְעַסֵּק בָּהֶן שֶׁיַּגְדִּילוּ וְהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע חַיָּב לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם כְּפוֹעֵל בָּטֵל. וּמְגַדֵּל אוֹתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ הָעֲגָלִים בְּנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְהַחֲמוֹר עַד שֶׁתְּהֵא טוֹעֶנֶת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה. וְכֵן הַשָּׁם בְּהֵמָה עַל הַמְפַטֵּם לִהְיוֹת מְפַטֵּם אוֹתָהּ וְהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע צָרִיךְ לִתֵּן עֲמָלוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. וְאִם אָמַר לוֹ הֲרֵי הָרֹאשׁ וְהָאַלְיָה שֶׁלְּךָ בַּעֲמָלְךָ יֶתֶר עַל מַחֲצִית הַשָּׂכָר מֻתָּר. הָיוּ לַמְפַטֵּם בְּהֵמוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמְּפַטֵּם אוֹתָם עִם זוֹ הַשּׁוּמָא אֶצְלוֹ. וְכֵן אִם הָיוּ לוֹ עֲגָלִים וּסְיָחִין אֲחֵרִים אוֹ בֵּיצִים אֲחֵרוֹת שֶׁלּוֹ. הוֹאִיל וְהוּא מִתְעַסֵּק בְּשֶׁלּוֹ וּבְשֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱלָה לוֹ אֶלָּא דָּבָר מוּעָט בְּכָל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת הַזֹּאת דַּיּוֹ וְחוֹלֵק בְּשָׂכָר בְּשָׁוֶה. וְאִם הָיָה אֲרִיסוֹ הוֹאִיל וְהוּא מְטַפֵּל בְּשֶׁלּוֹ וּבְשֶׁל בַּעַל הַשָּׂדוֹת אֵין צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ כְּלוּם:

פירוש לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ח׳:א׳

1 עד שיהיו העגלים בני שלש שנים וכו'. זהו פירוש למה שכתב במשנה ובלבד שיהיו משולשים ורש"י ז"ל פירש שליש שור שליש סוס וכו':

2 וכן השם בהמה על המפטם וכו'. קשה טובא מה שכתב בהשגות בפירוש קמא דהיכא דליכא בהמה לדידיה לא סגי בריש עגלא דאיך אפשר לפרש כן הא כשהקשו בגמרא מריש עגלא לפטומא לההיא דמותר שליש תירצו דההיא דמותר שליש אית ליה בהמה לדידיה ולכך סגי במותר שליש אבל התם דלית ליה בהמה לדידיה בעינן ריש עגלא דריש עגלא עדיף ממותר שליש ואם כדברי הר"א דמותר שליש וריש עגלא שוים א"כ לא הוה מקשה הגמרא מידי הא אמר רב ריש עגלא לפטומא דשניהם שוים ריש עגלא או מותר שליש אלא ודאי דמשמע ליה דריש עגלא עדיף ולהכי פריך וזו קושיא עצומה ונראה לומר בדוחק דהר"א ז"ל מפרש דריש עגלא הוי דבר מועט יותר ממותר שליש ולהכי מקשה דהיכי אמרת דמותר שליש לחודיה מהני ולא בעי קציצה כלל מדפריך שמואל לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקם משמע דאית ליה דמותר שליש לחוד מהני הא אמר רב ריש עגלא לפטומא ובודאי דריש עגלא לחודיה לא מהני דהוי דבר מועט אלא ודאי עם מותר שליש ולזה תירץ בתירוצא קמא דאמר או הא או הא ובתירוצא בתרא תירץ דלא תקשה לך דאיך ריש עגלא לחודיה מהני דכי קאמר מותר שליש וריש עגלא היינו דאית ליה בהמה לדידיה ומשום הכי מהני כן נראה לי לדחוק לפירושא קמא דהר"א ז"ל:

3 ואם היה אריסו וכו'. רבינו ז"ל איירי בדאית ליה עסק אחר וכמו שאמר וכן אם היו לו עגלים וסייחים אחרים או ביצים אחרות ועל דא קאי מה שאמרנו ואם היה אריסו וא"כ כיון שיש לו עסק אחר אע"פ שלא יהיה לזה האריס שותפות במעות אלא שהכל היה מבעל העסק והוה ליה פלגא מלוה ופלגא פקדון סגי. ומ"ש רבינו ז"ל בכל ימי השותפות לאו דוקא שותפות דהעסק קרי שותפות וכמו שאמר בפירוש בכל יום ויום מימי השותפות וכו' והוי עסק וכל זה כתבתי לאפוקי מהרב כ"מ שכתב דאיירי כאן שיש לו שותפות במעות דזה אי אפשר דא"כ למה לו עסק אחר:

« לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ז׳:ז׳ לחם משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ח׳:ג׳ »